Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Kama
Daf 12a
הלכה: הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כול'. וְאֵין דֶּרֶךְ אָדָם לַהֲנִיחָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. רַב אָמַר. בִּמְמַלָּא אֶת כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל אִם אֵינָהּ מְמַלָּא אֶת כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים אֵין דֶּרֶךְ אָדָם לִהְיוֹת מַנִּיחָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. שְׁמוּאֵל אָמַר. 12a אוֹ בִּמְמַלָּא אֶת כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ עַד שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה עַל קֶרֶן זָוִית. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. וַאֲפִילוּ אֵינָהּ מְמַלָּא כָל רְשׁוּת הָרַבִּים אִם יְטִילֶנָּהּ מִיכָּאן וְיִתְנֶינָּהּ כָּאן הֲרֵי זֶה בוֹר וַאֲפִילוּ אֵינָה נְתוּנָה עַל קֶרֶן זָוִית אֵין דֶּרֶךְ אָדָם לִהְיוֹת מַנִּיחָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
Traduction
Pourquoi le passant est-il acquitté en cas de bris? N’est-ce pas l’habitude de déposer les barils sur la voie publique (devant sa maison, et le passant devait faire attention)? Il s’agit, répond Rav, du cas où toute la voie publique en était remplie (de sorte qu’il était presque impossible d’éviter le baril); mais si la voie n’était pas encombrée, le propriétaire n’a fait que suivre l’usage habituel (et le passant paiera le dégât). Samuel dit: notre Mishna peut aussi s’expliquer dans l’hypothèse où le propriétaire a rempli de barils la voie publique, et il n’y a d’irresponsabilité pour le passant qu’au cas où le baril en question se trouvait placé dans un coin perdu (où on ne le voyait pas). R. Eléazar au contraire justifie ainsi l’irresponsabilité: lors même que les barils n’encombrent pas la voie publique, le passant gêné par là, qui le déplacerait d’un endroit à l’autre, creuserait pour ainsi dire une fosse et deviendrait alors responsable du dégât; il n’est pas non plus besoin de supposer la pose d’un baril dans un coin peu visible, et il vaut mieux admettre le principe que l’on ne pose pas les barils sur la voie publique (si donc un dégât arrive par le passant, celui-ci sera acquitté).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ואין דרך אדם וכו'. ואמאי פטור זה כששברן וכי אין דרך בני אדם להניח כלים ברשות הרבים ואיבעי ליה לעיוני ומיזל:
בממלא את כל רשות הרבים. בכלים הילכך מאי הוה ליה למעבד אבל אם לא הי' ממלא כל רה''ר חייב דוכי אין דרך וכו' והוה ליה לעיוני ומזיל:
או בממלא וכו'. מוקמינן להמתני' או בהכי עסקינן עד שתהא נתונה וכו' כלומר דלא תיפטר עד שתהא הכד נתונה בקרן זוית מן הצד ולא ראה אותה והילכך פטור:
ר' לעזר. פליג דאפי' איכה ממלא ר''ה פטור דמה היה לזה לעשות שהרי אם יטלנה ממקום זה ויתננה במקום אחר בר''ה א''כ עשה הוא הבור במקום שהניחה ומתחייב על תקלתה והילכך אי אפשר לו לפנותה מכאן:
ואפי' אינה נתונה וכו'. וכן נמי לא בעינן שתהא נתונה מן הצד אלא אמרינן דבאמת אין דרך אדם להיות מנית כלים בר''ה לפי שבני אדם עוברין שם ואין דרכן להתבונן בדרכים ובכל מקום שהניחן ונתקל זה ושברן פטור:
הָֽיְתָה מְמַלָּא כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים אִם יְטִילֶנָּהּ מִיכָּן וְיִתְנֶינָּהּ כָּאן נַעֲשֶׂה בוֹר. אֶלָּא יִטּוֹל הַמַּקֵּל וִישַׁבְּרֶנָּהּ אוֹ יַעֲבוֹר עָלֶיהָ וְאִם נִשְׁבְּרָה נִשְׁבְּרָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. שׁוֹר שֶׁעָלָה עַל חֲבֵירוֹ וּבָא בַּעַל הַשּׁוֹר לִשְׁמוֹט אֶת שֶׁלּוֹ אוֹ הוּא שֶׁשִּׁימֵּט אֶת עַצְמוֹ וְנָפַל וָמֵת פָּטוּר. אִם דְּחָייוֹ וְנָפַל וָמֵת חַייָב. וְלָא יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אִילּוּ שְׁבַקָּתָהּ הֲוִינָא יְהִיב לָךְ נִזְקָךְ. עוֹד הוּא דוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אִילּוּ שְׁבַקָּתָהּ הֲוִיתָה יְהִיב לִי חֲצִי נֶזֶק. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה מוּעָד לֹא כָּל מִמָּךְ שֶׁאֱהֵא מְחַזֵּר עִמָּךְ עַל בָּתֵּי דִינִין.
Traduction
Que fera le passant en présence de barils encombrant la voie publique? S’il en prend un et le déplace, il creuse pour ainsi dire le fossé, et il devient responsable? Si d’autre part il brise le baril de son bâton, ou l’enjambe au risque de le renverser, fait-il bien de ne pas se soucier de cette perte (69)Est-il permis, pour se débarrasser, de se rendre justice soi-même?? On peut résoudre cette question à l’aide de cet enseignement: Si un bœuf monte sur un autre pour le tuer, et le propriétaire du bœuf de dessous arrive à temps pour dégager sa bête, ou si le bœuf assailli se dégage seul, à la suite de quoi le premier bœuf tombe et meurt, le propriétaire du second n’en est pas responsable; mais si ledit propriétaire a poussé le bœuf assaillant, qui par suite de sa chute meurt (au lieu de dégager seulement sa bête), il en est responsable. Or, s’il n’était pas admis que l’on ait le droit de se faire justice, le demandeur pourrait arguer que le propriétaire du bœuf assailli n’aurait pas dû intervenir, sauf à être payé après constatation du dommage (donc, on a le droit, même sans préjudice immédiat, de se faire justice). Toutefois, le dit propriétaire pourrait répliquer: si j’avais laissé faire ton bœuf, et qu’il eût tué le mien, tu ne m’aurais payé que la moitié du dommage. Mais s’il est notoire que c’est un bœuf muad, le dédommagement serait dû entier? Encore eut-il fallu s’exposer à un procès, perdant à cela du temps et de la peine.
Pnei Moshe non traduit
היתה ממלא כל ר''ה. בעיא היא דאם היו כלים ממלאין בכל ר''ה מה תקנתו של העובר בר''ה שהרי אם יטלן מכאן ויפנה אותן למקום אחד ובר''ה. זה אי אפשר דא''כ נעשה בור על ידו במקום שהניחן והוא נתחייב בתקלתן:
אלא יטול וכו'. כלומר מי אמרינן דאין לו תקנה אחרת אלא אם לשברן במקל או לעבור עליהן ואם ישברו ישברו ולא איכפת ליה דעביד אינש דינא לנפשיה או לא דלא אמרי' עביד אינש דינא לנפשיה אלא במקום דאיכא פסידא אבל הכא מאי פסידא איכא ליה להאי:
נישמעינ' מן הדא. ברייתא:
שור שעלה על חבירו. להרגו ובא בעל השור התחתון ושמטו מתחתיו או שהשור שמט את עצמו ומחמת זה נפל העליון ומת פטור:
אם דחיו ונפל ומת חייב. שהיה לו לשמטו ולא לדחפו בכח:
ולא יכיל מימר ליה. ואי קאמרת לא עביד אינש דינא לנפשיה כי שמטו הוא אמאי פטור הלא יכול לומר לו אילו היית מניח שורי ואפי' היה הורג את שורך היית משלם לך את נזקך אלא לאו ש''מ עביד אינש דינא לנפשיה ואפי' במקום דליכא פסידא:
עוד הוא דו יכיל מימר ליה. ודחי לה הש''ס דשאני התם דאיכא פסידא שהרי זה יכול לומר לו אילו הייתי מניח לשורך והשור שלי הי' נהרג לא היית צריך ליתן אלא חצי נזק ונמצאתי מפסיד:
הגע עצמך שהיה מועד. העליון ונזק שלם הוה משלם ולית ליה פסידא:
לא כל ממך. אעפ''כ יכול הוא לומר לו לא כל המינך שאהא מחזר עמך על ב''ד ולירד עמך לדין עד שתשלם לי ואין רצוני לטרוח בכך והילכך פטור אבל לעולם אימא לך בעלמא דליכא פסידא ולא שייכא טירחא בהאי לא עביד אינש דינא לנפשיה:
Baba Kama
Daf 12b
הִנִּיחַ חָבִית בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְהִנִּיחַ אֲחֶרֶת סְמוּכָה לָהּ וּבָא הָרִאשׁוֹן לִיטּוֹל שֶׁלּוֹ אִם יְטִילֶנָּהּ מִיכָּן וְיִתְנֶינָּהּ כָּאן נַעֲשֶׂה בוֹר. אֶלָּא יִטּוֹל אֶת הַמַּקֵּל וִישַׁבְּרֶנָּהּ אוֹ יַעֲבוֹר עָלֶיהָ וְאִם נִשְׁבְּרָה נִשְׁבְּרָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. שׁוֹר שֶׁעָלָה בַּחֲבֵירוֹ וּבָא בַּעַל הַשּׁוֹר וּשְׁמָטוֹ מִתַּחְתָּיו 12b אִם עַד שֶׁלֹּא̇ עָלָה שְׁמָטוֹ וְנָפַל וָמֵת פָּטוּר. וְאִם דָּחֵהוּ וְנָפַל וָמֵת חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְתִישְׁמַע מִינָּהּ. רָאָה אַמַּת הַמַּיִם שׁוֹטֶפֶת וּבָאָה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ הַמַּיִם לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ רַשַּׁאי לְפַנּוֹתֶם לְמָקוֹם אַחֵר. מִשֶּׁנִּכְנְסוּ אֵין רַשַּׁאי לְפַנּוֹתֶם לְמָקוֹם אַחֵר. אֲהֵן כרֻיסוֹ אַרְגִּירָא עַד דְּלָא יֵיתֵי אֲהֵן כרֻיסוֹ אַרְגִּירָא שָׁרֵי מֵימַר. פְּלָן עֲבִיד עֲבִידָתִי פְּלָן עֲבִיד עֲבִידָתִי. מִן דְּיֵיתֵי אֲהֵן כרֻיסוֹ אַרְגִּירָא אָסוּר. הָדֵן אַכְסְּנַיי פָּרֹכֹא עַד דְּלָא יֵיתוֹן רוֹמַאי שָׁרֵי (מיחשדוניה) [מְשַׁחְדִּינֵיהּ]. מִן דְּיֵיתוֹן רוֹמַאי אֲסִיר.
Traduction
Quelqu’un a laissé dans la rue un tonneau, un autre individu vient poser son tonneau auprès du premier (qui le soutient), puis comme le premier retire son bien, le second tonneau roule à la suite et se brise; quelle sera la règle? Il va sans dire que l’on ne saurait obliger le premier à déplacer le tonneau du voisin, sous peine d’encourir la responsabilité du dégât futur, à l’instar de celui qui creuse un fossé; mais peut-il prendre un bâton pour briser ce tonneau, ou l’enjamber, sans souci du dommage possible? On résout la question par cet enseignement: Si un bœuf monte sur un autre pour le tuer, et le propriétaire du bœuf assailli vient le dégager, à la suite de quoi le premier tombe et meurt, ce même propriétaire reste acquitté s’il a dégagé sa bête avant que l’autre ait achevé de monter; mais s’il a poussé l’assaillant à ce moment, il est responsable (selon le principe qu’il est interdit de léser autrui pour sauver son bien, et de même, pour les 2 tonneaux accotés). Il en résulte la preuve, dit R. Yossé, qu’au moment de l’imminence du dégât il n’est pas permis de léser autrui pour sauver son bien, mais il est permis de se préserver pour l’avenir. Ainsi, lorsqu’on voit arriver un cours d’eau qui déborde et menace son propre champ, aussi longtemps que l’eau n’a pas pénétré, il est permis de la détourner (se prémunir, au risque de nuire à autrui); dès que l’eau a pénétré, il n’est plus permis de la détourner. Quant au percepteur, Crusagoro'', tant qu’il n’est pas arrivé, on peut arguer: ''Un tel exerce la même profession que moi, et un tel aussi''; dès que le percepteur est venu, on ne peut plus faire valoir cet argument (70)''Les contributions étaient imposées par corporations, dont chaque membre payait une part, plus ou moins forte, selon le (Nb des compagnons; ceux-ci étaient donc intéressés à dénoncer ceux qui auraient voulu échapper au fisc. V. J. Lévy, s. 5., d'après Sachs, à ce mot. On retrouve des mots semblables en (Nedarim 3, 3). Déjà Lonzano (éd. Buber, dans le recueil Hassif, 2, 326) disait bien que ce sont des mots grecs, idée développée dans le Marikh du même auteur, que M. Buber cite en note. Cf. casuistique de Simon b. Cemah Duran, 3, 46.''. De même à l’égard des maîtres de camps, xenoparogo''; avant l’arrivée des soldats romains, les préposés peuvent être soupçonnés de malversation (71)Dans la distribution des charges de recevoir les tropes, le préposé pouvait favoriser tel ou tel.; dès l’arrivée de ces troupes, le soupçon n’est plus admissible.
Pnei Moshe non traduit
הניח חבית ברשות הרבים. זו בעיא אחריתא היא ולענין מציל את שלו בשל חבירו מיבעיא ליה:
ובא אחר והניח אחרת סמוכה לה. ואם יטול הראשון חבית שלו תתגלגל חבית של חבירו ותשבר ומה דינו:
אם יטלינה וכו'. כלומר ליטול חבית חבירו מכאן ולתננה לכאן ודאי לא מיבעי לן שהרי אם נטלה והניחה במקום אחר נעשה תקלת בור ע''י אלא הא מיבעי' לן אם יטול את המקל וכו' אם יש לו רשות לשברה וכלומר אי דמי להא דאמרי' לעיל ואם יש לו רשות ליקח החבית שלו משם ואם נשבר' מחמת כן חבית חבירו נשברה:
שור שעלה בחבירו. ברייתא אחריתא היא דלעיל מיירי שכבר עלה על חבירו להרגו ובדין אם עביד איניש דינא לנפשיה תליא אבל הכא לא עלה ממש הוא. שהרי עלה בחבירו קתני ולא על חבירו וכלומר שעולה והולך בחבירו כדי להרגו ושמט זה שורו מתחתיו ונפל ומת:
אם עד שלא עלה. קודם שעלה עליו ממש שמטו לשורו שלא יעלה עליו זה ומחמת כן נפל הראשון ומת פטור דזה לא נקרא מציל את שלו בשל חבירו דשמא לא יעלה עליו עוד:
ואם דחהו. לאחר שעלה עליו דחפהו ודחהו ומחמת כן נפל ומת חייב:
דהרי מציל את שלו בממון חבירו הוא והשתא נפשטה הבעיא גם בדין חבית דאם הוא בענין שהוא מציל את שלו מכח ששובר חבית של חבירו חייב. אמר ר' יוסי ותישמע ממנה. ש''מ מהאי ברייתא דיש חילוק במציל את שלו בשל חבירו בין אם כבר בא ההיזק על שלו ורוצה להבריח ההפסד ממנו במה שגורם הפסד לחבירו דאז הוא חייב אבל אם עדיין לא הגיע ההיזק אליו ומציל עצמו בשל חבירו כדי שלא יגיע לו הפסד להבא פטור כדילפי' מגופא דברייתא ולמדין אנו להני דיני דלקמן:
ראה וכו' לתוך שדהו. מתקרבת ובאה ומתירא שלא תשטוף שדהו:
רשאי לפנותן למקום אחר. ואפי' יבאו וישטפו לתוך שדה חבירו גרמא בעלמא הוא ולא מיקרי מציל עצמו בכך:
משנכנסו. והתחילו להיות שוטפין מציל עצמו בשל חבירו הוא:
אהן כריסו ארגירא. ענין חשיבות ושולטנות הוא ופקיד הממונה לגבות מס המלך. כריסו הוא מלשון כסא וחשיבות עד די כורסוון רמיו. ודוגמתו תמצא בהאי ש''ס בפ''ג דנדרים הלכה ג' כורוסתי ביה חשיבותו אני רוצה:
ארגירא. השורש מלשון ארגוונא טבא כלומר איש חשיב ומפואר בבגדי ארגמן חשובים ויקרים. ושמעתי כאן מאנשי אמת הבאין מאיי הים אשר עודם שם משתמשין בלשון הזה ולשון יונית הוא ואומרי' על איש חשוב או על התינוק דרך חיבה כרוסו ארגירא כרוסו בלשונם דבר מוזהב ארגירא משובץ ומפואר באבנים טובות ומרגליות:
עד דלא ייתי. קודם שיבא אצלו זה השר הממונה לגבות ומתפחד שלא יגבה הרבה ממנו מותר לומר לו פלן עביד עבידתי זה הפלוני ופלוני הוא עושה מלאכות ומשתכר בסחורות הרבה ואף על פי שמחמת זה יפטור אותו מלגבות ממנו ולאונסו:
מן דייתי. אבל לאחר סבא אצלו לאנסו ורוצה להציל עצמו במה שמראה על אחרים אסור ובס' המעריך ראיתי פי' כריסו ארגירא לשון יוני הוא זהב וכסף והוא פקיד מן המלך על כל הצורפים וקודם שיבא לעיר מותר לומר לו פלוני צורף כמוני אבל משבא והוא רוצה לעשות מלאכת המלך אסור לומר כן לפי שהוא כמלשין ומוסר:
ואכסניי פירכא. פי' שם הפקיד המלך לחלק אנשי הצבא לבתים כך וכך בבית זה וכך וכך בבית זה קודם שיבאו החיילות מותר לתת לו שוחד שלא יטיל עליו אבל משבאו אסור לעשות כן לפי שמזיק לאחרים פרכא בלשון ערבא מחלק וכעין זה מצאתי בחידושי הרמב''ן ז''ל בפ''ק דב''ב ופי' כריסו ארגירא כוס של כסף מוזהב והכוונה כעין שפירשתי ואכסניי פרכא פירש חיל המלך היושבים באהלים פרכא מלשון פרוכא עכ''ד. ולפי הענין הכל הולך למקום א'. הדין אכסניי פרכא. מלשון ארחי פרחי בכתובות וכן פרכא הוא מלשון פרכין פרכין ברשות הרבים מעט כאן וכלומר שהן אינם קבועים במקום אחד אלא זמן מעט כאן ומעט במקום אחר ומשמטין עצמן מלפרוע המס עם אנשי העיר:
עד דלא ייתון רומאי. קודם שיבאו אצלו הנכרים לגבות המס ממנו:
שרי מיחשדוניה. מותר לו לשחדן כדי שלא יבאו לגבות ממנו ואף על פי שמתוך כך יתרבה המס על אנשי העיר:
מן דייתון רומאי. אצלו ולגבות ממנו אסור לו לפטור עצמו בשוחד וצריך לסייע לאנשי העיר:
הִנִּיחַ אַבְנוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְהִנִּיחַ אֲחֶרֶת סְמוּכָה לָהּ וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בְּזוֹ וְנֶחְבַּט בְּזוֹ. מִי חַייָב בְּנִזְקוֹ. הָרִאשׁוֹן אוֹ הַשֵּׁינִי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. שׁוֹר שֶׁדָּחַף לַחֲבֵירוֹ וְנָפַל לַבּוֹר. בַּעַל הַשּׁוֹר חַייָב וּבַעַל הַבּוֹר פָּטוּר. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. בְּמוּעָד זֶה נוֹתֵן מֶחֱצָה וְזֶה נוֹתֵן מֶחֱצָה וּבְתָם בַּעַל הַשּׁוֹר נוֹתֵן שְׁנֵי חֲלָקִים וּבַעַל הַבּוֹר רְבִיעַ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. כֵּינִי מַתְנִיתָא. בַּעַל הַשּׁוֹר נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים וּבַעַל הַבּוֹר נוֹתֵן רְבִיעַ. (הִנִּיחַ אַבְנוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְהִנִּיחַ אֲחֶרֶת סְמוּכָה לָהּ וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בְּזוֹ וְנֶחְבַּט בְּזוֹ. מִי חַייָב בְּנִזְקוֹ. הָרִאשׁוֹן אוֹ הַשֵּׁנִי.)
Traduction
Si quelqu’un pose une pierre sur la voie publique, puis un autre individu place une autre pierre à côté, enfin un tiers arrive se heurtant à la première pierre est blessé par contrecoup de la seconde pierre, lequel des deux individus est responsable du dommage? Est-ce le premier, ou le second? On peut résoudre cette question à l’aide de l’enseignement suivant: Si un bœuf pousse un autre bœuf, lequel tombe dans un fossé, le propriétaire du premier bœuf doit payer le dommage, et le propriétaire du fossé n’est responsable de rien (72)Le mal provient de celui qui a poussé.; selon R. Nathan au contraire, le dommage est de source commune, et par suite si c’est un bœuf muad (entraînant la pénalité du paiement complet), chacun des deux propriétaires y contribuera pour moitié; mais si le bœuf est tam (auquel cas la pénalité n’est que de la moitié de la valeur), le propriétaire du fossé paiera deux parts (1/2), et le propriétaire du 1er bœuf paiera 1/4 (ou la moitié de son dû). R. Hanina dit qu’il faut rectifier le version de ce texte: le maître du fossé doit payer les 3/4 du dommage (pour avoir laisser d’abord le fossé découvert), et le propriétaire du premier bœuf (fautif ensuite) reste responsable de 1/4
Pnei Moshe non traduit
ונתקל בזו. ומחמת כן נחבט בזו:
מי חייב בנזקו. שהרי יש כאן ספק אם הראשון עשה כל ההיזק שאם לא נתקל באבנו לא היה נחבט באחר או דילמא השני שנחבט בה דמן הראשון לא הוזק אלא שנתקל:
נישמעינה מן הדא. ברייתא דפלוגתא דר' נתן ורבנן היא:
ובעל הבור פטור. דאי לאו השור לא היה נופל לבור:
במועד זה נותן מחצה וכו'. דסבירא ליה דכיון דההיזק יצא מבין שניהם חייבין שניהם והילכך במועד דכל א' מהן היה משלם נזק שלם אם היה הוא עושה ההיזק השתא דמבין שניהם הוזק זה משלם מחצה וזה מחצה:
ובתם. דאין על בעל השור כ''א חצי נזק אם היה הוא המזיק לבדו השתא דשניהם הזיקו בעל הבור נותן ב' חלקי' שהוא המחצה שלו ובעל השור נותן רביע שהוא המחצה שלו והרביע יפסיד:
כיני מתניתא. לא כמו שאתה שונה אלא כך שנינו בתוספת' בעל הבור נותן ג' חלקים משום דא''ל אני מצאתי השור שלי בבורך ועליך הי' מוטל הכל ומה דאית לי לאישתלומי מהאי רביע נזק משתלמנא ואידך ג' חלקים תשלם לי הכל:
הִנִּיחַ אַבְנוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָאת הָרוּחַ וְהִפְרִיחָתָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ. מַהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב בְּנִזְקוֹ.
Traduction
– Si quelqu’un a posé dans le rue une pierre que le vent chasse et fait entrer dans le domaine privé de ce même homme, où un autre individu s’est heurté et blessé contre elle, le propriétaire est-il responsable de ce dommage? (Reste-t-il coupable en raison du dépôt initial, ou non en raison de la place finale de la pierre)?
Pnei Moshe non traduit
הניח אבנו וכו'. מיותר הוא בספרי הדפוס ואגב שיטפא הניח אבנו דלקמן היא:
והפריחתה לרה''י. דאלו הפריחתה בר''ה למקום אחר לא מיבעיא לן דעדיין כמו שהתקלה במקומה היא והמניח חייב והכא בהפריחתו לרשות בעל האבן מיירי הילכך קא מיבעיא ליה מי אמרי' כיון דהרוח החזירתה לרשותו אינו חייב בנזקו דהא לא הפקיר רשותו א''ד כיון דס''ס בא ההיזק מכח התקלה שהניח' בר''ה בור בר''ה הוא וחייב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source